תכליתנו
הפסיכואנליזה שייכת להיסטוריה אינטלקטואלית וקלינית גדולה. ואולם היא יכולה להישאר חיה רק בהמשך קריאת כתביה, בהצבת זרמיה זה מול זה ובתשאול תמורות תקופתה.
זהו הפרויקט של המכון הלאומי לפסיכואנליזה: ליצור מרחב של העברה ודיאלוג סביב הפסיכואנליזה, מורשותיה ושאלותיה העכשוויות.
מרחב של העברה ודיאלוג
דיסציפלינה אינה עוברת בחזרה על דוקטרינה קפואה. היא עוברת דרך לימוד, דיון ועימות בין נקודות מבט.
המכון מבקש לעודד עבודה משותפת בין פסיכואנליטיקאים, פסיכותרפיסטים, מטפלים, חוקרים ואנשים העוסקים בחשיבה על המחשבה הפסיכואנליטית. תפקידו אינו למחוק את המחלוקות, אלא לאפשר את הצגתן, הבנתן והדיון בהן בקפדנות.
גישה זו מקשרת את תולדות הפסיכואנליזה לשאלות שהמטפלים והמטופלים פוגשים כיום. היא מעניקה מקום מרכזי לייחודו של כל סובייקט, להיסטוריה שלו ולאופן שבו הוא בא במגע עם האחרים.
מורשות רבות, הנלמדות בהבדליהן
הפסיכואנליזה נבנתה מתוך הוגים, אסכולות ומושגים שאין לערבב ביניהם. פרויד הוא נקודת המוצא ההיסטורית שלה, אך יצירתו עוררה התפתחויות, המשכים ומחלוקות רבים.
יונג, לאקאן, ויניקוט, פרנצי, קוהוט והוגים נוספים הציעו קריאות שונות של הלא-מודע, של התשוקה, של ההתפתחות הנפשית, של הטראומה ושל הקשר הטיפולי. תרומותיו של קרל רוג'רס, החיצוניות למסורת הפסיכואנליטית הקלאסית, יכולות אף הן להזין חשיבה על אמפתיה ועל איכות הקשר.
לימוד ריבוי זה אינו מחייב ערבוב הגישות ללא הבחנה. נהפוך הוא: מדובר בהבנת הקוהרנטיות, התרומות והגבולות של כל אחת מהן.
לחקור את המורשותהפסיכואנליזה מול התמורות העכשוויות
התנאים שבהם אנו מדברים, עובדים ומטופלים השתנו מן היסוד. הרשתות החברתיות משנות את היחס לדימוי, לאינטימיות ולמבטו של האחר. הייעוץ מרחוק משנה את המסגרת של מפגשים טיפוליים מסוימים. הבינה המלאכותית מכניסה בני-שיח טכניים חדשים לתוך חילופים שעשויים לגעת באינטימי.
דיגיטל, ייעוץ בווידאו ובינה מלאכותית
התמורות הללו אינן הופכות את הפסיכואנליזה למיושנת. הן מחייבות אותה לחדד את שאלותיה: מה עולה בגורל ההקשבה כאשר הקשר עובר דרך מסך? איזה מקום שומר השקט מרחוק? כיצד לחשוב על הבדידות, על החשיפה העצמית המתמדת או על דיבור המופנה אל מכונה?
העניין אינו לחגוג את הטכנולוגיה ואף לא לדחות אותה, אלא לבחון מה היא משנה, מה היא מקלה ומה אין ביכולתה להחליף בקשר אנושי.
להקל מבלי לצמצם את האדם לסימפטום שלו
סימפטום אינו אדם שלם. אפשר ללמוד אותו בהקשר של היסטוריה, של סובייקטיביות ושל קשרים ייחודיים, מבלי להמעיט לא במציאותו ולא בסבל המיידי שהוא גורם.
דרישה זו מזמינה להחזיק יחד שתי אחריויות: לחתור להקלה על מה שמונע לחיות, ולהותיר מקום להבנת מה שחוזר, מתגונן או נאמר דרך הסימפטום.
לגלות את גישתנולהחיות את הפרויקט באמצעות עבודות מזוהות
חיי המכון נבנים באמצעות טקסטים מפורסמים, מפגשים מתועדים, תוכניות מאושרות, דוברים נקובים בשם ודוחות נגישים.
האתר מציג בהדרגה את התכנים והמפגשים של המכון. מידע מעשי מתפרסם כאשר התאריך, המקום, התוכנית והתנאים מאושרים.
לצפות בסמינרים שהוכרזו